כיצד מניעים מתבגרים לבצע מטלות לימודיות ? והאם זה בכלל אפשרי ?

"הם פשוט לא סופרים אותנו ..."

הורים רבים המגיעים אלינו לטיפול בשל העובדה כי הם חווים קשיי התנהגות עם ילדיהם המתבגרים. באופן די גורף מציינים אותם הורים ,כי רמת היכולת שלהם באופן כללי להניע ילדיהם לשתף פעולה עם בקשותיהם הולכת וחומקת מהם וכשמדובר במטלות לימודיות, מבחינת ילדיהם המתבגרים מדובר באופציה ולא בחובה וכל ההסברים, השכנועים והנזיפות אינם מסייעים להם להניע את ילדיהם להביע מאמץ כזה או אחר במיוחד ,כשמדובר במטלות לימודיות כמו שיעורי בית או לימוד למבחנים. הסיבה לכך , כפי שרובם מסבירים, כי בתפיסה המחשבתית שלהם הוא או היא כבר אינם ילדים קטנים שאפשר לשלוח לחדר כאשר הם עושים משהו לא בסדר... ובסופו של דבר הם חשים כי ילדיהם המתבגרים פשוט "לא סופרים" אותם ועושים בסופו של דבר מה שהם רוצים.

 הורים אל ייאוש !

בשלב הראשוני, כל אותם הורים מיואשים חייבים לשנות את תפיסתם ולהבין שכל עוד ילדיהם המתבגרים חיים תחת קורת הגג שלהם, יש להם יכולת אמיתית לשנות את ההתנהלות הביתית. כיום שילדיהם התבגרו, באמת אין צורך יותר "לשלוח אותם לחדרם" כמו שהיו עושים פעם וכללי המשחק אכן השתנו וככל שההורים יבינו זאת מהר יותר, כך יוכלו להתנתק מהתפיסה שאין הם יכולים להניע את ילדיהם לשתף פעולה ולהתחיל להנחיל את השינויים הדרושים בביתם. ההורים, צריכים להפנים שכל עוד הם אלו המפרנסים העיקריים בבית (גם אם ילדם המתבגר עובד הוא עדיין לא יכול לממן לעצמו את כל המאווים והרצונות) ולכן עדיין יש בידיהם עוד כמה "קלפי מיקוח" חזקים.

חוזרים לנקודת ההתחלה  

 בשלב השני, לאחר שההורים מבינים שילדם המתבגר אכן לא יכול לממן : אייפון 5 וגם לא את הבילויים בימי שישי עם חבריו ולא את החוגים ולא את חברת הכבלים שקיימת בבית ולא את הלפטופ החדש שרכשתם לא מזמן ועוד רבות ,משום שאת כל אלו אתם ההורים ממנים בזכות עבודה קשה ויומיומית ! . המסקנה המתבקשת, היא שאם אתם ההורים יכולים לעבוד קשה בשביל לממן הנאות כאלה ואחרות לילדיכם ולביתכם למה שילדיכם המתבגרים לא "יעבדו" גם הם בכדי ליהנות מאותם הנאות ובמילה "יעבדו " אין אנו מתכוונות לעבודה סטנדרטית כפי שכולם מכירים אלא להבעת התנהגויות נאותות בסביבה הביתית כמו למשל , ביצוע מטלות הלימודיות שהוטלו עליהם בבית הספר היות ואין מדובר באופציה אלא בחובה ! ועוד התנהגויות רבות שצריכות להיכלל בסל זה כמו הבעת יחס מכבד כלפי ההורים והאחים הבעת עצמאות וכד' .

תיאום ציפיות ויוצאים לדרך ...

בשלב השלישי הורים צריכים לשבת לשיחת תיאום ציפיות עם ילדיהם המתבגרים ולהבהיר שמהיום יש כללים חדשים בבית . את הכללים עליהם להציג בצורה הפשוטה ביותר לדוגמא : " עומר אני ואימא החלטנו שמהיום היכולת שלך ליהנות מכל הדברים הטובים שיש בבית תהיה מותנית בהבעת מאמץ יומיומי לבצע את שיעורי בית ובעת הצורך גם בלמידה למבחנים. מהיום, שום דבר לא יילקח כמובן מאיליו ואם תרצה ליהנות מדמי הכיס שאנו מעניקים לך או מהאיי-פון שאנחנו ממנים לך וכו' אתה תצטרך להביע מאמץ לימודי . כל עוד לא נראה כי סיימת את זמן הלימוד שלך אנחנו נגביל אותך ואת הגישה שלך לכל הדברים האהובים עליך עד לביצוע המשימה ".

עקביות , נחישות והתמדה כמפתחות להצלחה

 בשלב הרביעי והאחרון ,יהיה עליכם הורים יקרים לעמוד במילתכם ובאופן יומיומי לוודא כי אכן ילדכם המתבגר עמד במשימה ( שיעורי בית הם תוצר מוגמר שאכן ניתן לבדוק אותו באופן יומיומי ). במידה ולא עמדו ילדיכם במשימה הגבילו את גישתם לכל שאהוב עליהם גם אם זה אומר שתתקלו בתרעומת רצינית מצדם, היו נחושים ואל תוותרו עד לסיום המשימה. נחישות והבעת חזית אחידה מצדכם תגרום לילדכם המתבגרים להפנים כי אין אתם הולכים "להתקפל " בקרוב ועם הזמן יפחיתו את התנגדותם. הרציונל הפשוט העומד מאחורי התנהלות זאת היא לגרום לילדכם המתבגרים להבין שעדיף לסיים עם המטלות הפחות אהובות עליהם כמה שיותר מהר (שיעורי הבית ) בכדי להתפנות למה שהם יותר אוהבים (טלוויזיה , מחשב חברים ...ועוד) ובנוסף להבין שבשביל ליהנות מדברים טובים שקיימים אצלם בבית הם צריכים להביע מאמץ .

סוף טוב הכול טוב....

אוקי... אז אולי ילדכם לא יהפכו להיות תלמידים מחוננים, אבל הם יבינו דרך חווית המעשה שבביתם כיום בכדי ליהנות מאי אלה דברים עליהם להביע מאמץ ולעמוד במטלות הלימודיות שהציבו ההורים. כמובן שבדרך כלל לא רק מדובר בשיעורים אלא ברצון הכללי של הילדים לשיתוף פעולה אך החדשות הטובות שניתן ליישם עיקרון זה על התנהגויות שהנכם ההורים חשים שדורשת שיפור .

מילה טובה לא עולה כסף J

לסיום , כאשר ילדכם המתבגרים אכן מביעים מאמץ ומשתפים עמכם ועם תנאיכם פעולה , החמיאו להם בשבח ספציפי להתנהגות למשל : " עומר כל הכבוד שביצעת את שיעורי הבית שלך היום, אני יודעת שלא קל לך !" מחמאות ספציפיות להתנהגות מעצימות ומגבירות את הרצון של הילדים להמשיך ולהביע מאמץ גם בעתיד .

בהצלחה J

משני לוי והילה עדני מנחות הורים בכירות ומומחיות לטיפול התנהגותי אצל ילדים.   

www.hila4family.co.il    

התקפי זעם גיל הרך

התקפי זעם גיל הרך

" מגיל כל כך קטן ראינו שבתנו הקטנה פיקחית ויודעת בדיוק מה היא רוצה והאמת שבהתחלה זה די הצחיק אותנו שהיא מעין מנהלת קטנה ... אך לאחרונה אנו חשים כי שהתנהגויותיה מחמירות ושכל סירוב מצדנו לבצע את מבוקשה נגמר בהפגנת משטר טרור מצדה שכולל דרישות בלתי פוסקות לקבל את מבוקשה , צעקות בכי ובמקרים היותר רציניים גם הבעת אלימות כלפינו . מה עושים ?"

מהו הגיל שבו אפשר "להתחיל"  ?

הורים , חינוך ילדינו מתחיל מהיום שילדים נולדים !  נקודה זו היא משמעותית וחשובה וכדאי שניתן עליה את הדגש . הורים רבים חשים שכל עוד ילדיהם עוד תינוקות רכים או פעוטות אין הם מבינים ולכן אין עוד על מה "להתעקש" כביכול . הנחה זו הינה שגויה ואכן רצוי ואף כדאי להקפיד מגיל ינקות על תגובות הוריות נכונות ואחידות של שני ההורים . תגובות נכונות מגיל מאוד צעיר יעזרו ויטפחו התנהגויות חיוביות ורצויות מצד הילדים, יצרו בסיס נכון ויציב וכמובן ויקלו רבות על ההיבט החינוכי גם בהמשך הדרך כאשר הילדים יגדלו.

"עזבי אותה היא עוד תינוקת ..."

הורים רבים מגיעים אלינו לטיפול כאשר הבעיה המרכזית נעוצה בכך, היא שאין הם מסכימים על הגישה החינוכית האמורה להינקט כלפי הילד ברגעים שילדם מביע קשיי התנהגות כאלה ואחרים.  לדוגמא: אותם ההורים שציינו שברגע שבתם מתחילה לדרוש דבר מה ואינה מקבלת את מבוקשה מתחילה היא לבכות ולצעוק. בתגובה לכך מגיבים הם לא בצורה אחידה, כלומר האם מתעקשת אך האב דורש ממנה לוותר ולהעניק לילדה את מבוקשה בטענה "שהיא עוד קטנה ומה כבר היא רוצה ממנה ?" ובסופו של הסאגה לעיתים הילדה מקבלת את מבוקשה . תגובה מסוג זה הינה שגויה משום שהיא מעניקה לילדה מסר לא אחיד ומבלבל וכן את התובנה דרך חווית המעשה (מתוך נקודת מבטה הצעירה) שלאחר הבעת התנהגויות של בכי וצעקות היא מצליחה לקבל את אשר רצתה קודם לכן . כפועל יוצא, ההורים לא במודע מטפחים את התנהגויות הבכי והצעקות אצל בתם.

חינוך היא אינה מילה גסה וכן... גם בגיל מאוד צעיר . 

בכדי לעודד התנהגויות נאותות הורים אלו קודם כל צריכים להסכים בינם לבין עצמם לגביי אופן שבו יציגו בפני הילדה את הגבול כאשר היא תביע התנהגויות בלתי נאותות . מסר אחיד מצד ההורים מפחית משמעותית הבעת התנהגויות לא נעימות מצד הילדים ! כך עם הזמן הפעוט מבין שדרך צעקות, בכי, השתטחות על הרצפה והבעת אלימות אין הוא משיג את מבוקשו אלא להיפך הוא "זוכה " לנזיפה ואמירה סמכותית מצד שני ההורים ומקרים של התנהגויות קיצוניות יותר (כגון בעת הבעת אלימות ) יוסיפו ההורים גם תוצאה שאינה נעימה לו כמו למשל , לקיחת המשחק האהוב עליו או אפילו ישיבה בפסק זמן (מגיל שנתיים ומעלה – דקה לכל שעת חיים ).

יבין הפעוט דרך חווית המעשה כמה דברים :

א.      שאימא אומרת לא אז גם אבא אומר לא ואין וויתורים

ב.      בכי, צעקות , אלימות וכו' אינם משיגים לי את מבוקשי

ג.       עדיף לבקש בדרך נעימה יותר .    

התנהגות נעימה גוררת תוצאה נעימה כבר מגיל מאוד צעיר  לילדים קולטים מאוד מהר מה משיג להם את מבוקשם בין אם מדובר ברצון  לישון במיטת ההורים או לקבל עוד ממתק או אפילו סתם לקבל עוד תשומת לב וברגע שתגובה מסוימת תשיג להם את המטרה התינוק\ פעוט\ילד יחזור שוב ושוב על אותה התנהגות שהשיגה לו בעבר את מבוקשו .על כן החינוך עצמו תלוי בתגובת ההורים להתנהגות עצמה והיא זו שתקבע בין אם ההתנהגות תתעצם או תפחת (לטוב או לרע )  . לכן בשביל להעצים או להפחית התנהגות כל הורה צריך במקביל להקפיד על הצבת הגבולות ברגעים שבהם הילד מביע התנהגות לא נעימה בכדי להשיג את מבוקשו וברגעים שבהם הילד כן מביע התנהגויות חיוביות בכדי לקבל את מבוקשו לעודד ולשבח. כל אלו הם מתכון בטוח לחינוך והצבת בסיס נכון לילדכם . שיהיה בהצלחה J משני והילה מומחיות לטיפול התנהגותי בילדים מגיל הרך ועד מתבגרים ממרכז ה.י.ל.ה למשפחה המרכז להכוונה ייעוץ ליווי והעצמה הורית .   

https://www.youtube.com/watch?v=62emFtSabfQ

הדרכת הורים- לי זה לא יקרה !

איך שוכחים תינוק ברכב ? למה ברוב המקרים מדובר באבות ששכחו את הילדים ?                        כיצד ניתן להימנע מאסון כל כך נורא ?

לצערנו לאחרונה קרו מס' מקרים מזעזעים שבהם נשכחו תינוקות ברכב. מדינה שלמה חשה צער גדול על כל אותם פעוטות שחייהם הסתיימו בצורה כל כך קשה . רבים שואלים איך ? איך זה יכול לקרות ? וברוב המקרים חשים כי להם זה לא קורה בחיים.  כיום קצב החיים מכתיב התנהלות מהירה ולחוצה שבה גם האם וגם האב הינם אנשים עובדים שלשניהם זמנים בהם הם צריכים לעמוד אחרת עלולים הם לאבד את עבודתם, במקביל רוטינת הבוקר בבית הישראלי בהיבט של הכנה וארגון הילדים גם היא לחוצה וברוב הבתים היא מלווה בזירוז הילדים ובמתח כזה או אחר.

אז מה עושים ?

באופן גורף כולנו חשים כי את השינוי יש צורך לעשות בזמן הנסיעה עצמה ברמת תזכורת כזו או אחרת ואכן זהו היבט קריטי ומשמעותי ביותר שאותו חשוב לאמץ בהקדם האפשרי אך ישנו שלב לא פחות חשוב והוא השלב המקדים והוא עוד בבית, טרום היציאה אל הרכב. הפחתת הלחץ הזמן התארגנות הבוקר יכולה להיעשות בכמה אופנים למשל , הכנת הבגדים, התיקים של הילדים יום קודם בכדי לחסוך זמן , קביעת שעת קימה מוקדמת יותר על מנת לא לחוש כי הנכם מסיימים תמיד בדקה התשעים בה הנכם צריכים לצאת מין הבית לחוצים וטרודים . כך, בבוקר עצמו ברגע שחוסכים מספר דברים שבדרך כלל נעשים בבוקר ומקדימים את שעת הקימה כבר חשים כי הלחץ יורד והבוקר נהיה פחות לחוץ.  מה שעשוי באופן מקדים להפחית את הסבירות לעשיית טעויות גורליות .

אז למה הסטטיסטיקה מראה כי לא רק בארץ אלא גם בעולם טרגדיות מסוג זה קורות בדרך כלל לאבות ?

ישנה התנהגות הנקראת התנהגות שרשרת , אנו בני האדם נוהגים לבצע התנהגויות שרשרת רבות ומרובות בחיינו מקשירת שרוכים , הכנת כריך ,רכיבה על אופניים ועוד ועוד , למעשה את התנהגויות אלו למדנו לבצע עם הזמן על ידי חזרה על אותם פעולות פעם אחר פעם עד שהתנהגויות אלו הפכו אוטומטיות עבורנו. כך, גם התנהלות בוקר היות והיא חוזרת על עצמה באופן קבוע פעם אחר פעם גם היא הפכה למעין התנהגות שרשרת עבורנו הנעשית באופן אוטומטי משום שאנו קמים בערך באותה שעה , מצחצחים שיניים , מתלבשים , אוכלים ויוצאים לדרך ... רובנו פועלים באותו האופן מבלי לשנות את סדר ההתנהלות ובאופן זה התנהגויות אלו הופכות להתנהגות אוטומטית עבור כל אחד ואחד כך שאין אנו משקיעים מחשבה לגביי הסדר שבו נעשים הדברים אנו פשוט מבצעים.  כאן למעשה טמונה הבעייתיות הראשונית משום שבמידה והתארגנות הבוקר נעשית בבית באופן שבו מתארגנים כולם ביחד אך בדרך כלל האם היא זו שלוקחת את הילדים אל הגן עבורה פיזור הילדים הוא חלק מהתנהגות השרשרת ועל כן הסבירות כי היא תשכח את הילדים, קטנה יותר ועבורה היא נעשית באופן אוטומטי בשל החזרתיות היומיומית .

על כן , במידה והאב הוא לא זה הלוקח את הילדים באופן יומיומי אל הגן פיזור הילדים הגנים פיזור הילדים בגנים אינו חלק מהתנהגות השרשרת היומיומית הנעשית אצלו באופן אוטומטי ובהתווסף לו"ז הזמנים הלחוץ במדינתנו קיימת כאן סבירות מאוד גבוהה לאסון. כמובן שאין כאן היכרך מגדרי אלא עניין של הרגל והתנהלות יומיומית המכתיבה את המציאות .

קטיעת ההתנהגות השרשרת האוטומטית יכולה להציל חיים !

בשלב הראשוני , טרום היציאה לרכב רצוי לתזכיר את בן הזוג שאינו רגיל לפזר את הילדים כי היום הוא מפזר אותם במסגרות ולוודא כי הוא אכן קשוב ואינו עסוק בשיחת פלאפון וכד' ניתן להסב את תשומת ליבו על ידי ווידוא הבנה מצדו למשל,   " ממי אתה עכשיו נוסע לגן של רוני אוקיי ? " לאן אתה עכשיו נוסע ? ....".

בשלב הבא במידה וישנם ילדים גדולים וקטנים, היא להוריד קודם את הילדים הקטנים ורק לאחר מכן את הגדולים משום שאלו יכולים להסב את תשומת הלב לבלבול כזה או אחר.

לימוד ילדים אשר בגיל שבו הם יכולים לקרוא לעזרה מיומנויות הישרדות

ילדים בני שנתיים וחצי ,שלוש מסוגלים להבין וללמוד מה הם יכולים לעשות כאשר האוטו נעול . ניתן ללמדם כי במקרים כאלה שבהם הם לבד באוטו ואין אף אחד עליהם לפתוח את החגורה ולעבור קדימה לנסות לצפצף בצפצפת הרכב עד להשגת תשומת לב העוברים ושבים ניתן לתרגל עם הילדים עד לביצוע המשימה על ידם.

תזכורות וויזואליות דרך נוספת היא על ידי סטיקרים זוהרים שניתן למקם בקצה המראה התופסת את המבט לכוון כיסא התינוק , הוספת רעשן הנתלה על הכיסא התינוק המשמיע רעש בזמן הנסיעה על מנת לתזכיר את הנהג על המצאו הפעוט ברכב.

דרך נוספת היא למקם את תיקי העבודה ליד כיסא התינוק כך שבמידה וחלילה שחכתם תוכלו להיזכר כאשר תוציאו את ציודכם מן האוטו.

דרך נוספת למקם מדבקה זוהרת על השלט של הרכב האמור גם לשרת את אותה מטרה .

ולסיום כתחנה אחרונה לפני התחלת יום העבודה והיא להכין שלט שאותו תוכלו לניילן ולהניח על שולחן העבודה שלכם במקום עבודתכם ועליו יהיה כתוב :

אבא \ אימא לא שחכתם אותי נכון ?

אנו מקוות שטרגיות מהסוג הזה לא יחזרו על עצמם לעולם !

לרשותכם תמיד , שני והילה מנחות הורים בכירות מ-ה.י.ל.ה למשפחה .