כיצד מניעים מתבגרים לבצע מטלות לימודיות ? והאם זה בכלל אפשרי ?

"הם פשוט לא סופרים אותנו ..."

הורים רבים המגיעים אלינו לטיפול בשל העובדה כי הם חווים קשיי התנהגות עם ילדיהם המתבגרים. באופן די גורף מציינים אותם הורים ,כי רמת היכולת שלהם באופן כללי להניע ילדיהם לשתף פעולה עם בקשותיהם הולכת וחומקת מהם וכשמדובר במטלות לימודיות, מבחינת ילדיהם המתבגרים מדובר באופציה ולא בחובה וכל ההסברים, השכנועים והנזיפות אינם מסייעים להם להניע את ילדיהם להביע מאמץ כזה או אחר במיוחד ,כשמדובר במטלות לימודיות כמו שיעורי בית או לימוד למבחנים. הסיבה לכך , כפי שרובם מסבירים, כי בתפיסה המחשבתית שלהם הוא או היא כבר אינם ילדים קטנים שאפשר לשלוח לחדר כאשר הם עושים משהו לא בסדר... ובסופו של דבר הם חשים כי ילדיהם המתבגרים פשוט "לא סופרים" אותם ועושים בסופו של דבר מה שהם רוצים.

 הורים אל ייאוש !

בשלב הראשוני, כל אותם הורים מיואשים חייבים לשנות את תפיסתם ולהבין שכל עוד ילדיהם המתבגרים חיים תחת קורת הגג שלהם, יש להם יכולת אמיתית לשנות את ההתנהלות הביתית. כיום שילדיהם התבגרו, באמת אין צורך יותר "לשלוח אותם לחדרם" כמו שהיו עושים פעם וכללי המשחק אכן השתנו וככל שההורים יבינו זאת מהר יותר, כך יוכלו להתנתק מהתפיסה שאין הם יכולים להניע את ילדיהם לשתף פעולה ולהתחיל להנחיל את השינויים הדרושים בביתם. ההורים, צריכים להפנים שכל עוד הם אלו המפרנסים העיקריים בבית (גם אם ילדם המתבגר עובד הוא עדיין לא יכול לממן לעצמו את כל המאווים והרצונות) ולכן עדיין יש בידיהם עוד כמה "קלפי מיקוח" חזקים.

חוזרים לנקודת ההתחלה  

 בשלב השני, לאחר שההורים מבינים שילדם המתבגר אכן לא יכול לממן : אייפון 5 וגם לא את הבילויים בימי שישי עם חבריו ולא את החוגים ולא את חברת הכבלים שקיימת בבית ולא את הלפטופ החדש שרכשתם לא מזמן ועוד רבות ,משום שאת כל אלו אתם ההורים ממנים בזכות עבודה קשה ויומיומית ! . המסקנה המתבקשת, היא שאם אתם ההורים יכולים לעבוד קשה בשביל לממן הנאות כאלה ואחרות לילדיכם ולביתכם למה שילדיכם המתבגרים לא "יעבדו" גם הם בכדי ליהנות מאותם הנאות ובמילה "יעבדו " אין אנו מתכוונות לעבודה סטנדרטית כפי שכולם מכירים אלא להבעת התנהגויות נאותות בסביבה הביתית כמו למשל , ביצוע מטלות הלימודיות שהוטלו עליהם בבית הספר היות ואין מדובר באופציה אלא בחובה ! ועוד התנהגויות רבות שצריכות להיכלל בסל זה כמו הבעת יחס מכבד כלפי ההורים והאחים הבעת עצמאות וכד' .

תיאום ציפיות ויוצאים לדרך ...

בשלב השלישי הורים צריכים לשבת לשיחת תיאום ציפיות עם ילדיהם המתבגרים ולהבהיר שמהיום יש כללים חדשים בבית . את הכללים עליהם להציג בצורה הפשוטה ביותר לדוגמא : " עומר אני ואימא החלטנו שמהיום היכולת שלך ליהנות מכל הדברים הטובים שיש בבית תהיה מותנית בהבעת מאמץ יומיומי לבצע את שיעורי בית ובעת הצורך גם בלמידה למבחנים. מהיום, שום דבר לא יילקח כמובן מאיליו ואם תרצה ליהנות מדמי הכיס שאנו מעניקים לך או מהאיי-פון שאנחנו ממנים לך וכו' אתה תצטרך להביע מאמץ לימודי . כל עוד לא נראה כי סיימת את זמן הלימוד שלך אנחנו נגביל אותך ואת הגישה שלך לכל הדברים האהובים עליך עד לביצוע המשימה ".

עקביות , נחישות והתמדה כמפתחות להצלחה

 בשלב הרביעי והאחרון ,יהיה עליכם הורים יקרים לעמוד במילתכם ובאופן יומיומי לוודא כי אכן ילדכם המתבגר עמד במשימה ( שיעורי בית הם תוצר מוגמר שאכן ניתן לבדוק אותו באופן יומיומי ). במידה ולא עמדו ילדיכם במשימה הגבילו את גישתם לכל שאהוב עליהם גם אם זה אומר שתתקלו בתרעומת רצינית מצדם, היו נחושים ואל תוותרו עד לסיום המשימה. נחישות והבעת חזית אחידה מצדכם תגרום לילדכם המתבגרים להפנים כי אין אתם הולכים "להתקפל " בקרוב ועם הזמן יפחיתו את התנגדותם. הרציונל הפשוט העומד מאחורי התנהלות זאת היא לגרום לילדכם המתבגרים להבין שעדיף לסיים עם המטלות הפחות אהובות עליהם כמה שיותר מהר (שיעורי הבית ) בכדי להתפנות למה שהם יותר אוהבים (טלוויזיה , מחשב חברים ...ועוד) ובנוסף להבין שבשביל ליהנות מדברים טובים שקיימים אצלם בבית הם צריכים להביע מאמץ .

סוף טוב הכול טוב....

אוקי... אז אולי ילדכם לא יהפכו להיות תלמידים מחוננים, אבל הם יבינו דרך חווית המעשה שבביתם כיום בכדי ליהנות מאי אלה דברים עליהם להביע מאמץ ולעמוד במטלות הלימודיות שהציבו ההורים. כמובן שבדרך כלל לא רק מדובר בשיעורים אלא ברצון הכללי של הילדים לשיתוף פעולה אך החדשות הטובות שניתן ליישם עיקרון זה על התנהגויות שהנכם ההורים חשים שדורשת שיפור .

מילה טובה לא עולה כסף J

לסיום , כאשר ילדכם המתבגרים אכן מביעים מאמץ ומשתפים עמכם ועם תנאיכם פעולה , החמיאו להם בשבח ספציפי להתנהגות למשל : " עומר כל הכבוד שביצעת את שיעורי הבית שלך היום, אני יודעת שלא קל לך !" מחמאות ספציפיות להתנהגות מעצימות ומגבירות את הרצון של הילדים להמשיך ולהביע מאמץ גם בעתיד .

בהצלחה J

משני לוי והילה עדני מנחות הורים בכירות ומומחיות לטיפול התנהגותי אצל ילדים.   

www.hila4family.co.il    

מריבות  בין  אחים  מתבגרים

הורים רבים מוצאים את עצמם תוהים : "מה עשינו לא נכון ? איך זה ששני אחים לא יכולים לסבול אחד את השני? " אם הנכם הורים למתבגרים הנוהגים לריב ולהתווכח בערך על כל דבר זו כתבה במיוחד בשבילכם !

צעקות קולניות , וויכוחים בלתי פוסקים , חילופי " מחמאות " (שעל הכתב ממש לא נעים להעלות) ואפילו אלימות ,היא מנת חלקם של בתים רבים שבהם ישנם שני מתבגרים או יותר הנוטים לא להסתדר אחד עם השני . ההורים מוצאים את עצמם חסרי אונים ואת ביתם כשדה קרב בלתי פוסק .

"מה יש להם לריב כל הזמן ? "

הסיבות למריבות בין אחים מתבגרים יכולות להיות רבות ומגוונות כגון : קנאה , טמפרמנט  שונה, התנהלות שונה, הרגלים מזה שנים של וויכוחים על רכוש כזה או אחר ... " עכשיו אני רוצה לראות טלוויזיה בסלון " או "זה המכנס שלי, לא רוצה שתילבש" או ניסיון להשגת תשומת לב כזו או אחרת מההורים . בסיבות אלו תמיד ניתן להתחשב, אך יחד עם זאת לא להעניק לגיטימציה להבעת התנהגות בלתי נאותה מצד הילדים. מה הכוונה ?

השומר אחי אנוכי ?

ניקח לדוגמא את היבט הקנאה . לעיתים אח אחד מוגדר כמוצלח יותר מהאח השני בין אם זה מבחינה חברתית או לימודית וכד' . כתוצאה מכך , נוצרת מתיחות ותחרותיות בין האחים כזו המכתיבה מצב שהאח הפחות מקובל חברתית נוטה להציק או להקניט את האח היותר מוצלח . במקרים רבים תגובת ההורים מונעת ממקום אמוציונלי ובתגובתם הם נוטים לוותר או להיות סלחנים יותר לאח אחד ולצפות להבנה מהאח האחר שכביכול לו יותר "קל בחיים " . תגובות מסוג זה מעניקות לגיטימציה להתנהגות בלתי נאותה של הצקות והקנטות ואינה מועילה לאף ולמעשה מרעה ומחריפה את המתיחות בבית. במקרים אחרים והנפוצים אף יותר מדובר בריבים המבוססים על הבדלי טמפרמנט בין האחים כאלה המוגדרים ע"י ידי ההורים : " הם פשוט שמן ומים " וגם כאן מוצאים את עצמם ההורים בגלימת השופט כאשר לא תמיד "גזר הדין" הוא צודק.

בילוי משפחתי ככלי אימון לשינוי הדינאמיקה לטובה

יצירת בילויים משותפים האהובים על כל הילדים העשויים לגרום לאווירה חיובית ולהתקרבות מצד האחים כל אלו מהווים אימון טוב להבעת התנהגות חברית אחד כלפי השני שכן האווירה היא קלה וכיפית. מצבים אלו בהם האחים משתפים פעולה אחד עם השני, יכולים להוות מומנטום נפלא להענקת תשומת לב מצד ההורים , בצורת שבחים כמו : " איזה כיף שאתם מבלים בכיף ביחד ממש נעים לנו לראות את זה .." השבחים מצדכם ברגעים אלו יעודדו את הילדים להמשיך להתנהג בצורה חברית ומכובדת אחד לשני .  

פחות מעשים ויותר מילים ...

דבר ראשון השתדלו להימנע משיפוט מוטה, כזה למשל המתבסס על רגשות של רחמים כלפי אח מסוים  או כזה המתבסס על ניסיון קודם . לשם כך , במידה ולא הייתם נוכחים בריב אל תשפטו ללא "הוכחות ". במידה ואתם כן נוכחים בעת הריב והריב בין הילדים הולך ומסלים גשו בסמכותיות ודרשו מהם להפסיק את הריב מיד !. במידה והצלחתם "לבלום " את הריב ואמרו להם כי עליהם למצוא את עמק השווה אפילו תוך ניהול וויכוח סביר ביניהם כזה הנראה כמו משא ומתן מכובד ולא כמו "בשדה קרב" . אם הילדים הצליחו לעשות זאת, נהדר !  זוהי נקודה חשובה שצריכה לגרור מכם יחס חיובי חם ואוהד משום שילדיכם הביעו התנהגות נאותה וראויה שעשויה לשמשם גם בתחומים אחרים בחייהם ומאמנת אותם להבעת איפוק והבלגה . מאידך , במידה והילדים רבים ואינם נאותים לשתף פעולה באופן גורף ולסיים את הריב ביניהם . אמרו להם כי התנהגות הוויכוחים והריבים ביניהם אינה מקובלת עליכם והפעילו סנקציה משותפת לשניהם לאותו היום לדוגמא :  לשאר היום לא יוכלו הם לעסוק בשום פעילות האהובה עליהם כלומר , לא יוכלו הם לצפות בטלוויזיה או לשחק במחשב\ באיי-פד או להעביר את זמנם בהתעסקות בסמארטפונים המהווה עבורם צוהר לעולם חברתי מקביל  הקיים בפייסבוק, טוויטר (או כל השאר ברשתות החברתיות) וכמובן לא לצאת מהבית ולהיפגש עם חברים . וכל מה שנותר לכם כעת הוא להיות נחושים לעמוד זה לצד זה ולא לוותר . זכרו תמיד, הצמדת תוצאה לא נעימה למעשה לא נעים גורמת להפחתה משמעותית בהבעת התנהגויות בלתי נאותות בעתיד.

www.hila4family.co.il

התקפי זעם גיל הרך

התקפי זעם גיל הרך

" מגיל כל כך קטן ראינו שבתנו הקטנה פיקחית ויודעת בדיוק מה היא רוצה והאמת שבהתחלה זה די הצחיק אותנו שהיא מעין מנהלת קטנה ... אך לאחרונה אנו חשים כי שהתנהגויותיה מחמירות ושכל סירוב מצדנו לבצע את מבוקשה נגמר בהפגנת משטר טרור מצדה שכולל דרישות בלתי פוסקות לקבל את מבוקשה , צעקות בכי ובמקרים היותר רציניים גם הבעת אלימות כלפינו . מה עושים ?"

מהו הגיל שבו אפשר "להתחיל"  ?

הורים , חינוך ילדינו מתחיל מהיום שילדים נולדים !  נקודה זו היא משמעותית וחשובה וכדאי שניתן עליה את הדגש . הורים רבים חשים שכל עוד ילדיהם עוד תינוקות רכים או פעוטות אין הם מבינים ולכן אין עוד על מה "להתעקש" כביכול . הנחה זו הינה שגויה ואכן רצוי ואף כדאי להקפיד מגיל ינקות על תגובות הוריות נכונות ואחידות של שני ההורים . תגובות נכונות מגיל מאוד צעיר יעזרו ויטפחו התנהגויות חיוביות ורצויות מצד הילדים, יצרו בסיס נכון ויציב וכמובן ויקלו רבות על ההיבט החינוכי גם בהמשך הדרך כאשר הילדים יגדלו.

"עזבי אותה היא עוד תינוקת ..."

הורים רבים מגיעים אלינו לטיפול כאשר הבעיה המרכזית נעוצה בכך, היא שאין הם מסכימים על הגישה החינוכית האמורה להינקט כלפי הילד ברגעים שילדם מביע קשיי התנהגות כאלה ואחרים.  לדוגמא: אותם ההורים שציינו שברגע שבתם מתחילה לדרוש דבר מה ואינה מקבלת את מבוקשה מתחילה היא לבכות ולצעוק. בתגובה לכך מגיבים הם לא בצורה אחידה, כלומר האם מתעקשת אך האב דורש ממנה לוותר ולהעניק לילדה את מבוקשה בטענה "שהיא עוד קטנה ומה כבר היא רוצה ממנה ?" ובסופו של הסאגה לעיתים הילדה מקבלת את מבוקשה . תגובה מסוג זה הינה שגויה משום שהיא מעניקה לילדה מסר לא אחיד ומבלבל וכן את התובנה דרך חווית המעשה (מתוך נקודת מבטה הצעירה) שלאחר הבעת התנהגויות של בכי וצעקות היא מצליחה לקבל את אשר רצתה קודם לכן . כפועל יוצא, ההורים לא במודע מטפחים את התנהגויות הבכי והצעקות אצל בתם.

חינוך היא אינה מילה גסה וכן... גם בגיל מאוד צעיר . 

בכדי לעודד התנהגויות נאותות הורים אלו קודם כל צריכים להסכים בינם לבין עצמם לגביי אופן שבו יציגו בפני הילדה את הגבול כאשר היא תביע התנהגויות בלתי נאותות . מסר אחיד מצד ההורים מפחית משמעותית הבעת התנהגויות לא נעימות מצד הילדים ! כך עם הזמן הפעוט מבין שדרך צעקות, בכי, השתטחות על הרצפה והבעת אלימות אין הוא משיג את מבוקשו אלא להיפך הוא "זוכה " לנזיפה ואמירה סמכותית מצד שני ההורים ומקרים של התנהגויות קיצוניות יותר (כגון בעת הבעת אלימות ) יוסיפו ההורים גם תוצאה שאינה נעימה לו כמו למשל , לקיחת המשחק האהוב עליו או אפילו ישיבה בפסק זמן (מגיל שנתיים ומעלה – דקה לכל שעת חיים ).

יבין הפעוט דרך חווית המעשה כמה דברים :

א.      שאימא אומרת לא אז גם אבא אומר לא ואין וויתורים

ב.      בכי, צעקות , אלימות וכו' אינם משיגים לי את מבוקשי

ג.       עדיף לבקש בדרך נעימה יותר .    

התנהגות נעימה גוררת תוצאה נעימה כבר מגיל מאוד צעיר  לילדים קולטים מאוד מהר מה משיג להם את מבוקשם בין אם מדובר ברצון  לישון במיטת ההורים או לקבל עוד ממתק או אפילו סתם לקבל עוד תשומת לב וברגע שתגובה מסוימת תשיג להם את המטרה התינוק\ פעוט\ילד יחזור שוב ושוב על אותה התנהגות שהשיגה לו בעבר את מבוקשו .על כן החינוך עצמו תלוי בתגובת ההורים להתנהגות עצמה והיא זו שתקבע בין אם ההתנהגות תתעצם או תפחת (לטוב או לרע )  . לכן בשביל להעצים או להפחית התנהגות כל הורה צריך במקביל להקפיד על הצבת הגבולות ברגעים שבהם הילד מביע התנהגות לא נעימה בכדי להשיג את מבוקשו וברגעים שבהם הילד כן מביע התנהגויות חיוביות בכדי לקבל את מבוקשו לעודד ולשבח. כל אלו הם מתכון בטוח לחינוך והצבת בסיס נכון לילדכם . שיהיה בהצלחה J משני והילה מומחיות לטיפול התנהגותי בילדים מגיל הרך ועד מתבגרים ממרכז ה.י.ל.ה למשפחה המרכז להכוונה ייעוץ ליווי והעצמה הורית .   

https://www.youtube.com/watch?v=62emFtSabfQ

גמילה מחיתולים

כמו הרבה דברים הקשורים להפקת חיינו שנקראת  :  הורות , גם את גמילת הילדים מהחיתולים צריך לדעת לבצע בצורה נכונה . לרוב ההורים טרום תהליך הגמילה יש חששות רבות כמו : " האם הילד ישתף פעולה ? " הרי הוא כל כך קשור לחיתול תרתי משמע ... " האם כל התהליך ייקח הרבה זמן ? " ועוד שאלות רבות.

היכון הכן צא ... 

אז לפני שתתחילו את תהליך הגמילה עליכם ההורים לברר מספר דברים קטנים אך חשובים !  כמו למשל, האם הילד מראה סימנים של בשלות . גיל הבשלות האידיאלי לפי מחקרים הוא בין גיל שנתיים לגיל שנתיים וארבעה חודשים לפני כן לא מומלץ להתחיל גמילה . סימני הבשלות בכל אופן עשויים לבוא לידי ביטוי במס' אופנים נעניק מס' דוגמאות קלאסיות לכך . נתחיל באופן הבולט ביותר והוא הזמן שהחיתול נשאר ייבש בין עשיית צרכים אחת לשנייה . כלומר , במידה והחיתול נשאר ייבש פרק זמן של שעתיים ויותר , מצוין זה סימן שילדכם מסוגל להתאפק . אופן נוסף ניכר ביכולת של הילד להוריד את המכנסיים בעצמו.  פרט טכני, אך חשוב ביותר משום שאם לילדכם אין היכולת המוטורית להוריד את המכנסיים בעצמו לא יוכל הוא להתפנות באופן עצמאי  והאם למרות כל הרצון הטוב, לילדכם יש את הרצון האישי שלו להיגמל ולהיות ילד  "גדול " ?  במידה וכן,  תוכלו להסיק כי ילדכם מספיק בשל להתחלת תהליך הגמילה .

גם ההורה צריך להיות בשל, זמינות ההורה בתהליך הגמילה היא חשובה ביותר . הורה שחושב שיוכל לגמול את ילדו לסירוגין רק ברגעים שהוא זמין, טועה בגדול ועלול לגרום לבלבול  אצל הילד וכפועל יוצא מכך להארכת זמן הגמילה באופן משמעותי. לכן , במידה והנכם מתכננים גמילה עשו זאת או בזמני חופשה שהנכם נמצאים עם הילד רוב הזמן למשך כמה ימים רצופים (רצוי מינימום 5-7 ימים) . תקופות טובות לגמילה הן באביב או בקיץ . וכן , עכשיו , עם כל הקושי שבהתנהלות השוטפת של חופשת הקיץ זה נחשב זמן אידיאלי .

מוכנים ? יוצאים לדרך .

אז רכשתם את כל האביזרים הנחוצים לגמילה כמו סיר , תחתונים , בגדים נוחים , שעוונית למיטה , הוסיפו גם פרסים קטנים ( מדבקות או מתנות סמליות ) אלו עשויים לשמש אתכם לטובה בזמן התהליך עצמו . החלטתם ? אז קדימה , הורידו את החיתול לגמרי במשך היום ,היו עקביים והימנעו מהעברת מסרים מבלבלים כמו : בבית תהיה בלי החיתול ואצל הסבתא עם חיתול (בלילה תוכלו להשאיר את החיתול עד לקבלת 10 לילות יבשים ).

טיול לשירותים

בתחילת הדרך הגדירו כל שעה וחצי  "טיול לשירותים " כלומר , לוקחים את הילד לנסות לעשות פיפי  או קקי, אם לא יצא ...לא נורא Jאתם מתרגלים ! .  עדיין,  הקפידו לשבח את הילדים על כל ניסיון חיובי להתקרב אל הסיר \ שירותים . במידה וילדכם הצליח, מצוין ! שבח ספציפי כמו "איזה יופי עשית פיפי כמו ילד גדול בשירותים !"  או איזה יופי התחתונים יבשים ועשית פיפי בשירותים J "  בנוסף לשם חיזוק החוויה החיובית העניקו לילדכם מדבקה וחיבוק על ההצלחה.  

פספוסים 

הילד פספס ? לא נורא , הרי זהו חלק מתהליך הגמילה . הקפידו לא להעניק תשומת לב רבה לפספוס עצמו אלא הסתפקו באמירה בסגנון : " אתה רטוב לא נעים בוא נחליף בגדים .  איפה עושים פיפי וקקי ? עושים בשירותים . " תשומת לב רבה להצלחה ולא לפספוס תסייע לגמילה קצרה וחיובית הרבה יותר .

שיהיה בהצלחה לכל הנגמלים הקטנטנים .

 משני והילה מנחות הורים בכירות מ-  ה.י.ל.ה למשפחה מומחיות לטיפול התנהגותי במשפחות .

http://www.youtube.com/watch?v=g7m8jcOI8yM

הדרכת הורים- לי זה לא יקרה !

איך שוכחים תינוק ברכב ? למה ברוב המקרים מדובר באבות ששכחו את הילדים ?                        כיצד ניתן להימנע מאסון כל כך נורא ?

לצערנו לאחרונה קרו מס' מקרים מזעזעים שבהם נשכחו תינוקות ברכב. מדינה שלמה חשה צער גדול על כל אותם פעוטות שחייהם הסתיימו בצורה כל כך קשה . רבים שואלים איך ? איך זה יכול לקרות ? וברוב המקרים חשים כי להם זה לא קורה בחיים.  כיום קצב החיים מכתיב התנהלות מהירה ולחוצה שבה גם האם וגם האב הינם אנשים עובדים שלשניהם זמנים בהם הם צריכים לעמוד אחרת עלולים הם לאבד את עבודתם, במקביל רוטינת הבוקר בבית הישראלי בהיבט של הכנה וארגון הילדים גם היא לחוצה וברוב הבתים היא מלווה בזירוז הילדים ובמתח כזה או אחר.

אז מה עושים ?

באופן גורף כולנו חשים כי את השינוי יש צורך לעשות בזמן הנסיעה עצמה ברמת תזכורת כזו או אחרת ואכן זהו היבט קריטי ומשמעותי ביותר שאותו חשוב לאמץ בהקדם האפשרי אך ישנו שלב לא פחות חשוב והוא השלב המקדים והוא עוד בבית, טרום היציאה אל הרכב. הפחתת הלחץ הזמן התארגנות הבוקר יכולה להיעשות בכמה אופנים למשל , הכנת הבגדים, התיקים של הילדים יום קודם בכדי לחסוך זמן , קביעת שעת קימה מוקדמת יותר על מנת לא לחוש כי הנכם מסיימים תמיד בדקה התשעים בה הנכם צריכים לצאת מין הבית לחוצים וטרודים . כך, בבוקר עצמו ברגע שחוסכים מספר דברים שבדרך כלל נעשים בבוקר ומקדימים את שעת הקימה כבר חשים כי הלחץ יורד והבוקר נהיה פחות לחוץ.  מה שעשוי באופן מקדים להפחית את הסבירות לעשיית טעויות גורליות .

אז למה הסטטיסטיקה מראה כי לא רק בארץ אלא גם בעולם טרגדיות מסוג זה קורות בדרך כלל לאבות ?

ישנה התנהגות הנקראת התנהגות שרשרת , אנו בני האדם נוהגים לבצע התנהגויות שרשרת רבות ומרובות בחיינו מקשירת שרוכים , הכנת כריך ,רכיבה על אופניים ועוד ועוד , למעשה את התנהגויות אלו למדנו לבצע עם הזמן על ידי חזרה על אותם פעולות פעם אחר פעם עד שהתנהגויות אלו הפכו אוטומטיות עבורנו. כך, גם התנהלות בוקר היות והיא חוזרת על עצמה באופן קבוע פעם אחר פעם גם היא הפכה למעין התנהגות שרשרת עבורנו הנעשית באופן אוטומטי משום שאנו קמים בערך באותה שעה , מצחצחים שיניים , מתלבשים , אוכלים ויוצאים לדרך ... רובנו פועלים באותו האופן מבלי לשנות את סדר ההתנהלות ובאופן זה התנהגויות אלו הופכות להתנהגות אוטומטית עבור כל אחד ואחד כך שאין אנו משקיעים מחשבה לגביי הסדר שבו נעשים הדברים אנו פשוט מבצעים.  כאן למעשה טמונה הבעייתיות הראשונית משום שבמידה והתארגנות הבוקר נעשית בבית באופן שבו מתארגנים כולם ביחד אך בדרך כלל האם היא זו שלוקחת את הילדים אל הגן עבורה פיזור הילדים הוא חלק מהתנהגות השרשרת ועל כן הסבירות כי היא תשכח את הילדים, קטנה יותר ועבורה היא נעשית באופן אוטומטי בשל החזרתיות היומיומית .

על כן , במידה והאב הוא לא זה הלוקח את הילדים באופן יומיומי אל הגן פיזור הילדים הגנים פיזור הילדים בגנים אינו חלק מהתנהגות השרשרת היומיומית הנעשית אצלו באופן אוטומטי ובהתווסף לו"ז הזמנים הלחוץ במדינתנו קיימת כאן סבירות מאוד גבוהה לאסון. כמובן שאין כאן היכרך מגדרי אלא עניין של הרגל והתנהלות יומיומית המכתיבה את המציאות .

קטיעת ההתנהגות השרשרת האוטומטית יכולה להציל חיים !

בשלב הראשוני , טרום היציאה לרכב רצוי לתזכיר את בן הזוג שאינו רגיל לפזר את הילדים כי היום הוא מפזר אותם במסגרות ולוודא כי הוא אכן קשוב ואינו עסוק בשיחת פלאפון וכד' ניתן להסב את תשומת ליבו על ידי ווידוא הבנה מצדו למשל,   " ממי אתה עכשיו נוסע לגן של רוני אוקיי ? " לאן אתה עכשיו נוסע ? ....".

בשלב הבא במידה וישנם ילדים גדולים וקטנים, היא להוריד קודם את הילדים הקטנים ורק לאחר מכן את הגדולים משום שאלו יכולים להסב את תשומת הלב לבלבול כזה או אחר.

לימוד ילדים אשר בגיל שבו הם יכולים לקרוא לעזרה מיומנויות הישרדות

ילדים בני שנתיים וחצי ,שלוש מסוגלים להבין וללמוד מה הם יכולים לעשות כאשר האוטו נעול . ניתן ללמדם כי במקרים כאלה שבהם הם לבד באוטו ואין אף אחד עליהם לפתוח את החגורה ולעבור קדימה לנסות לצפצף בצפצפת הרכב עד להשגת תשומת לב העוברים ושבים ניתן לתרגל עם הילדים עד לביצוע המשימה על ידם.

תזכורות וויזואליות דרך נוספת היא על ידי סטיקרים זוהרים שניתן למקם בקצה המראה התופסת את המבט לכוון כיסא התינוק , הוספת רעשן הנתלה על הכיסא התינוק המשמיע רעש בזמן הנסיעה על מנת לתזכיר את הנהג על המצאו הפעוט ברכב.

דרך נוספת היא למקם את תיקי העבודה ליד כיסא התינוק כך שבמידה וחלילה שחכתם תוכלו להיזכר כאשר תוציאו את ציודכם מן האוטו.

דרך נוספת למקם מדבקה זוהרת על השלט של הרכב האמור גם לשרת את אותה מטרה .

ולסיום כתחנה אחרונה לפני התחלת יום העבודה והיא להכין שלט שאותו תוכלו לניילן ולהניח על שולחן העבודה שלכם במקום עבודתכם ועליו יהיה כתוב :

אבא \ אימא לא שחכתם אותי נכון ?

אנו מקוות שטרגיות מהסוג הזה לא יחזרו על עצמם לעולם !

לרשותכם תמיד , שני והילה מנחות הורים בכירות מ-ה.י.ל.ה למשפחה . 

הדרכת הורים- הילד מפחד מהמים, איך להתמודד?  

מאת שני לוי והילה עדני 

כשחם חם ... הולכים לים !

בימי הקיץ החמים משפחות רבות נהנות מפעילויות משותפות עם ילדיהם בים או בבריכה בילוי זה עבור רוב המשפחות הינו פתרון אידיאלי להעסקת הילדים במזג האוויר החם השורר בארצנו.        אך, ישנן משפ' רבות משפחות אשר אינן נהנות מסוג בילוי זה בשל העובדה שילדיהם סובלים מפחדים וחרדות בכל הנוגע לבריכה או ים.  

איך מתמודדים?

" רשמנו את הילד לחוג שחיה וכל החוג הוא רק צורח!  , הוא לא יכול לראות את הבריכה ברגע שאנחנו מחנים את הרכב הצעקות מתחילות"  זוהי דוגמא לדבריהם של הורים אשר הגיעו אלינו לטיפול. כאשר פעוטות וילדים מביעים פחדים וחרדות מגורם מסוים דרך הטיפול על פי גישת ניתוח התנהגות בה אנו מטפלות היא על ידי  ע"י חשיפה הדרגתית אל גורם הפחד של הילד תוך עידוד התנהגויות נאותות הבאות לידי ביטוי בניסיונות התקרבות או התגברות של הילד על אותו הגורם שממנו הוא פוחד ויחד עם זאת התמודדות נכונה עם הבעת התנהגויות בלתי נאותות בעת חווית הפחד אצל הילד. במקרה זה נפרט לגביי התגברות על  חרדה ופחד מבריכה או ים.

אז מה עושים?

דבר ראשון , הכינו את ילדיכם מראש לקראת היציאה מהבית שוחחו עמם הגדירו עבורם את ציפיותיכם מהם . למשל , " חמוד אני מצפה ממך שתגלה נכונות היום להיכנס אל הבריכה ולהיות שותף לשיעור השחייה שלך היום , אני מאמינה כי אתה מסוגל , וברגע שתשתף פעולה אני ממש אשמח ואפילו תוכל לקבל פרס קטן בתום שיעור השחייה " .

חשיפה הדרגתית ועקבית כבר ביציאתכם מין הבית עודדו ושבחו את עצם הנכונות הראשונית של הילד להגיע אל הברכה/ים . בהגיעכם אל מעוץ חפצכם כאשר הילד מביע פחד לומר לו כי אתם מבינים כי הוא מפחד אך אתם מאמינים כי הוא מסוגל להתגבר . ובמידה וילדכם מתחיל להביע התנהגויות בלתי נאותות כגון :  בכי , צעקות ובקשות חוזרות ונישנות ללכת מין המקום, אמרו בצורה רגועה אך נחושה אשר תעניק לילדכם ביטחון כי אינכם הולכים הביתה וכעת הוא יכנס אל המים, אתם כאן מתבוננים בו ושומרים עליו, לוו את ילדיכם אל הבריכה ועודדו כל נכונות ולו הכי קטנה להיכנס אל המים. גם אם ילדיכם בתחילת הדרך אינו מוכן להיכנס אל המים הושיבו אותו לידיכם , אל תיכנעו ותחזרו אל ביתכם, הסתפקו באמירה בסגנון :  " חבל אנו מאמינים שיכולת ליהנות מהמים "  . הקפידו לא לנסות לשכנע ,להסביר או לנהל "שיחות נפש" מיד לאחר הבעת ההתנהגויות הבלתי נאותות כגון :סירוב וחוסר נכונות לשתף פעולה , בבכי , צעקות, בקשות חוזרות ללכת מין המקום וכד' על מנת לא ליצור מצב שבו ילדכם יבין או יקשר לא במודע כמובן ,כי עקב הבעת פחד הבא לידי ביטוי במגוון ההתנהגויות שציינו לעיל, הוא מקבל ממכם תשומת לב מרובה וכתוצאה מכך בטעות הנכם עשויים לשמר ולעצב  אצל ילדכם התנהגויות של הבעת פחד מצדו .  

בכל פעם צעד אחד קדימה עליכם ליצור מצבים בהם לידיכם נחשף בכל פעם קצת יותר אל פחדיו הדרך אחת לעשות זאת היא ע"י הליכה אל בריכה/ים אפילו לעיתים תכופות יותר ממה שהנכם רגילים ללכת , זאת על מנת ליצור מצבי חשיפה \ אימון רבים יותר עבור ילדכם. הקפידו במידה וילדכם מביע נכונות ,לחזק ע"י עידוד או מתן פרס קטן. עם הזמן כאשר תשימו לב כי ילדכם מתקדם ומשתף פעולה תוכלו להתרחק בכל פעם קצת יותר על מנת ליצור עבורו את הביטחון כי הוא יכול ומסוגל להתמודד גם כשאינכם במרחק צעד ממנו .  שיהיה בהצלחה J שני לוי והילה עדני מדריכות הורים בכירות ומנתחות התנהגות .

www.hila4family.co.il

אימא אבא, אני לומד\ת אתכם ...

ילדינו הם פיקחים חכמים ועל כן למדים מהר . יכולת החיקוי הקיימת אצל ילדינו הינה יכולת מופלאה שאינה צריכה להיות מובנת מאליה ובזכותה ילדים רוכשים מיומנויות רבות.  כך, מבלי שתשימו לב אתם ההורים הופכים להיות מודל לחיקוי . ואתם ההורים יקרים, ככל שתהוו מודל לחיקוי טוב תוכלו להעניק לילדיכם מיומנויות התמודדות לחיים טובות יותר.

אז מה קורה בפועל כשלא מהווים מודל לחיקוי טוב עבור הילדים את זה אתם בטח שואלים ?

במקרים בהם הורים אינם מקפידים להוות מודל לחיקוי טוב הם פוגמים ביכולת של ילדיהם להתמודד טוב יותר עם קשיים בחייהם. למשל, שאת\ה צועק\ת  או מאבד שליטה כשקשה לך במצבים מסוימים עם ילדיך, ילדך רואים זאת מן הצד ומפנימים כי זו הדרך להתמודד עם קושי . ובפעמים שקשה להם גם הם יגיבו באותו האופן ואפילו בצורה חמורה יותר וזאת משום שלא ראו ולמדו דרך טובה יותר להתמודד עם קושי כזה או אחר בסביבה הביתית.

אז איך משתדרגים ?

קודם כל מפנימים את ההכרה ביכולת ההורית ובדרך ההתנהגות האישית של כל הורה והורה  להשפיע ולעצב את התנהגותם של ילדיו מעצם היותו מודל לחיקוי טוב, המתמודד עם סיטואציות קשות ע"י הבעת הקושי בצורה מילולית אך נאותה ובאופן כללי נקיטת גישה סובלנית ונכונה יותר במציאת פתרונות לקושי כזה או אחר.  כך למשל בעת קושי אל מול ילדיכם כאשר אלו רבים אחד עם השני והבית טרום מהפיכה , במקום לאבד שליטה לצעוק או חמור מכך , אספו את עצמכם נשמו עמוק ובצורה סובלנית גשו אל הילדים בררו את מוקד בעיה , והעניקו פתרון הולם לסיטואציה תוך שימוש במילוליות למשל, " אני רואה שקשה לכם בוא נחשוב איך אתם יכול לפתור את הבעיה , אתה יכול לשכנע את אח שלך לשחק אתך או שאתה יכול להחליט שאתה מוותר והולך למשחק אחר או שאתם מחליטים לשחק ביחד אבל בצורה נעימה. בכל מקרה אלימות צעקות או בכי אינם מקובלים בביתנו " במידה וקיימת הסלמה בהתנהגויות יישמו ענישה קצרה ממוקדת אך אפקטיבית ללא צעקות ואיבוד עשתונות .

סוף מעשה במחשבה תחילה ...

כאשר הילדים רבים , מתחצפים , מביעים אלימות  או באופן כללי פשוט מסרבים לשתף פעולה ומתנהגים בצורה בלתי נאותה. שנייה לפני שתגיבו ... חישבו עם עצמכם מהי התגובה הנכונה באותה סיטואציה ומה ילמדו  ממני ילדי כשאר אגיב בצורה כזו או אחרת ? שאלו את עצמכם האם בתגובתי אני אלמד אותם איפוק ושליטה? במידה והתשובה לשאלתכם היא לא . חישבו עם עצמכם מהי התגובה הנכונה יותר במקרה כזה או אחר שאכן תעניק לילדכם מודל חיקוי טוב וראוי  המשדר איפוק יכולת שליטה עצמית , סמכותיות ויכולת מגוונת לפתירת בעיות בצורה נאותה. שיטת "השנייה לפני" יכולה להיות מחוזקת בתחילת תהליך השינוי על ידי תליית סטיקרים ברחבי הבית כאלו שרומזים ומזכירים לכם ההורים לעצור רגע לפני ולחשוב דוגמא לסטיקר נפוץ שיכול לעזור ואכן מסיים את כתבתנו בנימה חיובית זו  :

" אל תשכח לנשום "

בהצלחה J

משני והילה מה.י.ל.ה למשפחה .